הכרעת דין בתיק ת"פ 26908-01-11 - פסקדין

1.         הנאשם מזוכה מעבירת השוד, עבירה לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. הנאשם עומד לדין בעבירות של שוד, התפרצות למקום תפילה בכוונה לבצע גניבה וגניבה (עבירות לפי סעיפים 402(א), 406(ב) +38 ו-384 לחוק העונשין בהתאמה) ובנוסף מיוחסת לו עבירה של החזקה ושימוש בסם עבירה בניגוד לסעיף 7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973.

2.         כתב האישום

כתב האישום אוחז בשני אישומים.

על פי העובדות שפורטו באישום הראשון, ביום 9.1.2011 בשעה 21:00 לערך, טייל אברהם עזרא (להלן: "המתלונן") עם כלבתו בסמוך לקיוסק "מתוק בלב" (להלן: "הקיוסק") ברח' צאלח שלום 1 בפתח תקווה, שעה שהנאשם שהה עם אחר במקום. הנאשם קרא למתלונן לגשת אליו, ודרש ממנו 200 ש"ח. המתלונן טען כי אין לו כסף, ובתגובה היכה אותו הנאשם בחוזקה בפניו, הפיל אותו ארצה, סתם את פיו, חנק אותו ותפס את ידיו, בעוד האחר לוקח את ארנקו של המתלונן, שהכיל 1,000 ש"ח. לאחר שהמתלונן שוחרר, ובטרם פנה ללכת, לקח ממנו הנאשם את הטלפון הנייד. כתוצאה מהנפילה והמכות שספג, נחבל המתלונן בידו. בהמשך נטען כי ביום 12.1.2011 בסמוך לחצות, הגיעו שוטרים לרח' ועד ארבע הארצות בפתח תקווה במטרה לעצור את הנאשם. כשהגיעו השוטרים למרחק מטרים ספורים ממנו, בלע הנאשם מנת סם מסוג קוקאין והשליך את המבחנה בה היה הסם.

נטען באישום השני כי בלילה שבין ה 14.12.2010 ל - 15.12.2010, בשעה שאינה ידועה למאשימה, הגיע הנאשם לבית הכנסת ברח' חנה רובינא 5 בפתח תקווה, חתך את חלון הרשת הדרומי, פתח את החלון ונכנס פנימה. ניגש אל הכספת, פתח אותה וגנב מתוכה סך של 500 ש"ח.

3.         בתשובה לכתב האישום הודה הנאשם בעבירת התפרצות למקום תפילה וגניבה נושא האישום השני, וכפר בעבירות האחרות נושא האישום הראשון.

באשר לעבירת השוד, הנאשם הודה כי היה בקיוסק, פגש במתלונן ושוחח איתו על רקע חוב כספי שהיה חייב לו. הנאשם ציין כי היה ביניהם ויכוח אך הוא לא גלש לאלימות. הנאשם הכחיש כי גנב מהמתלונן פריט כלשהו.

לאחר שנשמעו הראיות, במהלך שמיעת הסיכומים, הודה הנאשם בעבירה של החזקה ושימוש בסם מסוכן ומשכך תתייחס הכרעת הדין רק לעבירת השוד.

4.         פרשת התביעה

העדות המרכזית היא עדותו של המתלונן ומטבע הדברים שאתחיל בעדותו.

המתלונן (המכונה "בלום") בן 52, פרוד מאשתו ואב לשלושה ילדים. סיפר כי הילדים הוצאו למשפחות אומנות ואין לו קשר איתם. מתגורר לא רחוק ממקום האירוע. מתפרנס ממכירת בגדים ונעליים בסמוך לביתו, ומקצבת נכות של הביטוח הלאומי (בשל התקף לב ושלוש פריצות דיסק בגב).

כעולה מעדותו קיימת היכרות קודמת רבת שנים בינו לבין הנאשם. שניהם תושבי שכונת עמישב בפ"ת ומתגוררים בסמוך זה לזה.

המתלונן סיפר כי היה בקשר עם הנאשם ויום לפני האירוע, הזמין אותו ואת ואחיו לאכול יחד. בערב האירוע נפגשו ליד הקיוסק לחצו ידיים והתחילו לדבר. בהמשך תיאר את האירוע וכך סיפר:

" הלכתי לטייל עם כלבה, הגעתי ליד הקיוסק, ראיתי חבר והתחלתי לדבר איתו. בא בן אדם וביקש ממני 200 ש"ח ואמרתי לו שאין לי כסף, הוא קרא לי לצד ואמר לי בוא תיקח בשמים, אמרתי לו אין לי מה לעשות עם בשמים, הוא שם לי בוקס, השכיב אותי על הרצפה, סתם לי את הפה, בא חבר שלו ישב לי על הרגליים והוציאו לי את הארנק מהמכנסיים, לקח לי את ה1000 ש"ח, ההוא צועק לו בוא בוא עזוב אותו, עד שהוא עזב אותי לקח לי את הפלאפון, ולקח הכל וברחו" (עמ' 15 לפרוט' ש' 13-18)

המתלונן סיפר כי שכנים המתגוררים בסמיכות צעקו שיעזבו אותו והזעיקו את המשטרה. המתלונן הצביע על הנאשם, שישב באולם בית המשפט כמי שתקף אותו ראשון. העיד כי איננו יודע מי היה האדם השני שהוציא ממנו את הארנק. סיפר שכתוצאה מהאירוע נחבל ביד, לא הצליח לישון בלילה והיו לו דכאונות ומחשבות. סיפר כי הנאשם חייב לו 700 ש"ח והוא לא היה מוכן להיענות לבקשתו ולתת לו עוד כסף. הוא לא הלך לתחנת המשטרה להגיש תלונה כי לא היה לו כסף לנסיעה. גם הטלפון נלקח ממנו ולא יכול היה להתקשר. לכן הלך הביתה והשוטרים הגיעו לביתו. הוא אישר כי סירב לבקשת המשטרה, לעשות עימות עם הנאשם. " יש לי ילדים ואני מפחד על הילדים שלי ולא עלי" (עמ' 16 לפרו' ש' 19).

בחקירה נגדית סיפר שהחוב של הנאשם נוצר מבגדים שהנאשם רכש ממנו, וכספים שנתן לו במספר הזדמנויות. לשאלה למה נעתר לבקשת הנאשם לבוא איתו הוא משיב, שהוא הכיר אותו ולא הייתה כל סיבה לסרב לו. סיפר כי האירוע התרחש בחנייה, הנמצאת בצד ימין של הקיוסק, והיא לא מתועדת בצילומים ת/1 (שפותחו מתוך סרטון מצלמת האבטחה הממוקמת במקום). החנייה הנראית היא חנייה אחרת.

לשאלת הסניגור הוא אישר כי מיד לאחר האירוע חזר לקיוסק ולא ביקש מבעל הקיוסק להתקשר למשטרה. לדבריו, סיפר לאנשים בפיצוציה שהנאשם לקח לו מהארנק 1,000 ש"ח.

הוא העיד כי לא רצה לדווח במשטרה על האירוע ורק כשהמשטרה הגיעה אליו הביתה ולקחה אותו לתחנת המשטרה החליט להתלונן. סיפר שכתוצאה מהתקיפה הפרצוף שלו התנפח. הלחי השמאלית הייתה מנופחת וכל היד השתפשפה. לדבריו, הציג את החבלות בפני החוקרים והם הציעו לו לקחת אותו לבית החולים אבל הוא סירב.

לשאלה מהיכן היו לו 1,000 ש"ח הוא השיב שזה ממכירת נעליים ובהמשך, לאחר שמוצגת לו גירסתו בחקירה, הוא משיב שזה גם ממכירת מכוניתו. סיפר כי מכר את המכונית בסכום של 10,000 ש"ח . את הכסף קיבל בשיק ופרט אותו אצל חבר. הנאשם סירב לומר שמו של החבר ובהמשך העיד שזה בעל חנות הירקות וסירב לומר את שמו. גם במשטרה אמר שאיננו זוכר את שמו.

המתלונן דחה את הטענה שהיה ויכוח כספי בינו לבין הנאשם. הוא אישר כי לאחר שהותקף ונשדד, עזבו הנאשם והאחר את המקום והוא לא ראה אותם יותר.

דחה את הטענה שהוא דרש מהנאשם שיחזיר לו את החוב, וכשהנאשם השיב בשלילה, הוא איים עליו שיתנקם בו.

בהמשך סיפר כי לפני שהמשטרה הגיעה הלך לחברים, וחבר שלו מעמישב אמר לו "שיוציא" לו את הכסף. הם הלכו לחפש את הנאשם, הגיעו אליו הביתה ולא מצאו אותו.

להשלמת התמונה, אתייחס לעיקרי הדברים העולים מגירסת המתלונן בחקירה. המתלונן מסר 2 הודעות.

בהודעה ראשונה (ת/14 מיום 9.1.2011 שעה 22:46) סיפר כי בעת שדיבר בקיוסק עם חבר הגיע לפתע "מאיר הקטן" (הנאשם) ומישהו עם שקית. הנאשם קרא לו והוא הלך אליו. בהתחלה הראה לו הנאשם בשמים ובהמשך ביקש ממנו 200 ש"ח והוא השיב שאין לו. " פתאום הוא שם לי מכה בפנים והשכיב אותי על הרצפה חנק אותי ותפס לי את הידיים". השני הוציא לו את הארנק הוציא משם את הכסף וקרא לנאשם. " מאיר לא רצה לעזוב אותי עד שהוא אמר לו בוא בוא התחילו לבוא אנשים והוא הלך והוא גם לקח לי את הטלפון. זהו הלכתי." לשאלת החוקר הוא משיב שיוכל לזהות את התוקף השני. מספר כי נגרמו לו שפשופים בכף היד השמאלית ומציין כי לא נחבל במקום נוסף.